|
תפקידו של מאמר זה להקנות את המידע הדרוש להבנת הפאניקה ודרכי ההתמודדות איתה.
פאניקה הנה מצב של איבוד עשתונות , התנהגות בה הנפגע מגיב בצורה בלתי יעילה וקיצונית למצבים המשתנים העולים מהסביבה.
בני האנוש לא עוצבו ע"י האבולוציה כדי לתפקד מתחת לפני הים , אולם במרוצתם לגלות ולכבוש עולמות חדשים ובגאונות הטכנולוגיה להתאים את עצמם לסביבה לא להם גרמו לכך שמעמקי הים יהיו זמינים לכל.
לפני עשור שנים הים היה נחלתם של אלה שקראו תיגר על סביבה קשה ומגבילה זו , "אנשי ים" אלו חלקו אהבתם והתלהבותם כמו גם היו מותאמים מבחינה מנטאלית ופיסית להתמודד עם עולם כה זר.
עם השתכללות והתפתחותציוד הצלילה , שכלול שיטות ההדרכה המודרניות , הכיסוי התקשורתי והפופולריות שספורט הצלילה קיבל - עלתה בצורה ניכרת כמות הצוללים בשנים האחרונות כאשר בניהם כאלו שמנסים כוחם בצלילה למרות מגבלות הכושר והאישיות שלהם.
עלינו לזכור כי הסביבה התת מימית היא זרה ועויינת ממש כשם פני הירח וכי צולל הנמצא בסביבה זו לא יוכל לשרוד בה לולא מערכת תמיכת החיים שלו (ציוד הצלילה) , יעילותם של רוב החושים מצטמצמת במידה ניכרת ובמצב הטוב הוא תמיד יהיה איטי ומסורבל.
כאשר אדם נקלע למצב חירום או למצב של לחץ נפשי , הוא יגיב בד"כ בתגובה מותנית שהיא למעשה מארג של תגובות פסיכולוגיות ופיזיולוגיות שהוטמעו בו במשך מיליוני שנות האבולוציה.
לחץ ומועקה נפשית הנו מצב שבו בעל חי מתנסה בו כשהוא נמצא (או שנדמה לו שהוא נמצא) במצב של סכנת חיים.
מבחינה מנטאלית : כשצוללן חסר ניסיון נקלע למצב חירום הוא ירגיש לכוד וכמעט תמיד התגובה האינסטינקטיבית שלו תהיה לצאת או להימלט מהסביבה העוינת מהר ככל האפשר כלומר – קפיצה אל פני הים , עם כל הסכנות הכרוכות בכך.
תגובת מצוקה זו שורשיה בתגובת "הילחם או ברח" (fight or flight syndrome) וניתן להבחין בה גם בחיי היום יום ולאו דווקא במצבי חירום כגון : רעש פתאומי , מצב חדש , או מבחן .
מטרת מנגנון "הילחם או ברח" היא להעמיד לרשות הגוף את כל המשאבים הדרושים לו על מנת להיחלץ מהתנאים שהפעילו את תגובת המצוקה.
מבחינה פיזיולוגית : מערכת העצבים מכינה את בעל החיי למצב של "חיים ומוות" או בריחה מן הסכנה ע"י כך שמערכת הלב וכלי הדם נכנסים למצב כוננות : דם רב מוזרם לשרירים וללב עצמו על חשבון אברים שאינם לוקחים חלק ב"מצב החירום", הסימפונות והסימפנונים מתרחבים וקצב הנשימה עולה ובכך מגבירים את יעילות ותפוקת מערכת הנשימה.
הדופק ולחץ הדם וספיקת הלב עולים כמו גם עליה בכמות חומרי עתירי אנרגיה כגון גלוקוז וחומצות שומניות, וכן הורמונים כגון אנדרנלין וקורטיזון המעודדים את המצבים הנ"ל.
כשצולל חסר ניסיון נקלע למצב חירום הוא ירגיש לכוד וכמעט תמיד התגובה האינסטינקטיבית שלו תהיה לצאת או להימלט מהסביבה העוינת מהר ככל האפשר כלומר – קפיצה אל פני הים , עם כל הסכנות הכרוכות בכך, סביר להניח שהאימה והפאניקה ישלטו על פעולותיו ותגובותיו לכל שביב של הגיון בכך לרצף פעולות שיגרמו לו לפגוע בו עצמו .
אם יגיע ללא כל פגע (בארוטראומה נשימתית או דקומפרסיה) לפני הים ינסה להוציא ככל האפשר את פלג גופו העליון מחוץ למים ע"י ביסוס נמרץ עם ידיו ורגליו , הדבר כרוך במאמץ עצום שיוביל אותו לבסוף לאפיסת כוחות וטביעה.
צולל מנוסה שנקלע למצב של מצוקה סביר להניח שידע להתמודד עם חרדה ולמנוע ממנה להתדרדר לתגובת הפאניקה אולם לאורך זמן תחת מצב החרדה דבר זה עלול ליצור עומס רב על הלב ולגרום להפרעות קצב ואף דום לב.
את הפאניקה אנו נוהגים לתאר כמשפך , כאשר רצף של אירועים חריגים עלולים להוביל את הצולל משלב "המתח" "והלחץ" לשלב "החרדה" והפאניקה .
ישנם גורמים התורמים להתפתחות תגובת המצוקה כגון גורמים גופניים (כשר גופני לקוי, עייפות , היפוטרמיה ואיבוד נוזלים ) וגורמים פסיכולוגיים ( חרדה , אי נוחות , אובדן בן זוג וחוסר ביטחון עצמי ).
על מנת לדעת לעזור ולטפל במצבי המצוקה יש לדעת לזהות את הסימנים המקדימים לכך .
צולל הנראה מהוסס , צולל המתקשה בהרכבת ציודו או לבישתו ,קושי בשחייה וסימני רעידה עשויים להעיד על מצוקה. כך גם חוסר איזון ושימוש רב בידיים , התנהגות מוגזמת ועודף דיבור עשויים גם הם להעיד על מצוקה ובאים לחפות על כך.
יש לשים לב גם לצוללים שקטים מדיי או כאלה המכונסים בעצמם דבר העשוי להעיד על חוסר בביטחון עצמי ואי נוחות מסוימת עם אופי הצלילה או בני הזוג .
מניעת מצבי המצוקה והטיפול בהם צריכים להתבצע ראשית ע"י הצולל עצמו , שמירה על כושר גופני ובריאות תקינה , כך גם הרגלי אכילה ושינה נכונים לפני הצלילה.
שמירה על מיומנויות בסיסיות ותרגול מסודר של נהלי חירום , בחירת ציוד מתאים ובדיקת תקינותו .
במקרה חירום חשובה מאוד גם תגובת הצולל , תגובה אינסטינקטיבית עשויה להביא לפאניקה ולכן על מנת להימנע ממצב זה על הצולל לעצור , להרגיע נשימה לחשוב ואז לפעול לפתרון הבעיה.
לבן הזוג של הצולל יש תפקיד חשוב בטיפול במצבי מצוקה.
תכנון צלילה יחדיו ושיחה על יעדי הצלילה יכולים להרגיע ולהפיג חששות כמו גם בדיקת בני זוג לפני הצלילה ושיחה על המקרים והתגובות האפשריות .
עצם נוכחותו של בן הזוג , מגע פיזי או שמירה על קשר עין יכולים להרגיע את הצולל ואף להפיג חששות במהלך הצלילה ולעזור בפתרון בעיות.
הסכנה הגדולה במצוקה של צולל היא מעבר לשלב הפאניקה. תהליך זה יכול לקרות עקב הצטברות של גורמי מצוקה (ראה משפך הפאניקה ) או בעקבות הקשר שבין מעגל הנשימה למצב הנפשי (הצטברות 2CO) .
ניתן לזהות פאניקה לפי מספר סימנים :
חוסר תגובה לסימנים , תנועות חדות ומהירות , תנועות שחייה ותנועות ידיים מרובות , נשימה מהירה וריבוי בועות , עיניים פעורות לרווחה , זריקת מסיכה ווסת , ניסיון להחזיק את ראש מעל המים והאחזות בעצמים על פני הים כגון חבל , מצוף וכו' .
דע וזכור : מטרת הטיפול היא למנוע פגיעה בצולל , ניתן לעשות זאת ע"י ניצול של פריטי הציוד השונים בכדיי להביא את הצולל למצב של ציפה חיובית במינימום מאמץ !
עליך לעשות כל שביכולתך לעזור לצולל במצוקה כל עוד אינך מסכן את עצמך !
|
| 